מאת: פרופ' זכריה מדר האוניברסיטה העברית
כאשר אנו אוכלים לאט, למוח יש זמן לאותת לנו ששבענו. מנגנון זה נקרא מנגנון שובע המקשר בין הקיבה למוח (קיבה-מוח). כאשר מזון מגיע לקיבה מתחיל תהליך העיכול. אחרי זמן מה הקיבה מאותתת למוח על "מְלַאוּת". היא עושה זאת באמצעים פיזיים על ידי ההתרחבות שלה, ובאמצעים ביוכימיים כי כאשר משתחררים כל מיני אנזימים רמת הגלוקוז עולה בדם, וכך מגיע איתות (סיגנל) למוח שהגיע אוכל בכמות מספיקה. המוח מצידו שולח מסר חזרה האומר "שבעתי, יש לי מספיק אוכל, אפשר להפסיק לאכול!"י
התהליך הזה מתרחש בתוך 20-15 דקות. אכילה מהירה מובילה לכמות אוכל שנאכלת ומעבר לנקודת השובע. הבעיה היא שאנחנו לא מודעים למצב זה, כי המסרים לא הספיקו לעבור בין הקיבה למוח ובחזרה ונוצר "שיבוש" בהעברת המסרים
שלשה הורמונים המעורבים במנגנון שובע-רעב:
1. אינסולין
האינסולין הינו הורמון שמופרש על ידי הלבלב ומסייע לגוף לשנע ולהשתמש בסוכר (גלוקוז) המתקבל לאחר עיכול של פחמימות שמקורם במזון להפקת אנרגיה ברקמות השונות או לאחסון גלוקוז לשימוש עתידי. אחד מתפקידיו העיקריים של האינסולין הוא לשמור על רמת סוכר תקינה בדם. לאחר שאנו אוכלים מזונות המעלים את רמת הסוכר בדם, הלבלב משחרר אינסולין לזרם הדם. האינסולין מלווה את הסוכר לתאים כדי להיות מאוחסן כאנרגיה בצורה של גליקוגן. אם רזרבות האנרגיה שלנו או רמת הגליקוגן' כבר מלאות, הסוכר יילקח לרקמת השומן שבה הוא יאוחסן כשומן ובמקרים מסוימים הצטברות השומן תהיה גם כשומן בכבד, דבר שיוביל להתפתחות כבד שומני שהיא בעיה מטבולית קשה.
הגירוי העיקרי להפרשת אינסולין הוא פחמימות המגיעות מהתזונה. מחקרים רבים הגיעו למסקנה שאכילת תזונה דלת פחמימות מסייעת לייצב את רמת הסוכר בדם ולהפחית את הפרשת האינסולין. כל זה מסייע לירידה אוטומטית במשקל מבלי לספור קלוריות. אנחנו מבינים אם כן שהפחתה בצריכת פחמימות תוביל לירידה במשקל.
בעבר נהוג היה לחשוב כי רק גלוקוז מגרה להפרשת אינסולין. כיום ידוע, כי כל עוד רמת הגלוקוז בדם אינה נמוכה מדי, גם חומצות אמינו מעודדות הפרשה. כך, יצטרפו חומצות האמינו לגלוקוז (בתהליך הנקרא גלוקונאוגנזה) בעידוד הפרשת הורמון האינסולין.
2 . לפטין
לפטין הוא הורמון הנוצר והמופרש מרקמת השומן והוא מכונה "הורמון השובע". הלפטין מבטא את אפקט השובע האומר לגוף כי צריכת מזון אינה הכרחית וזאת במטרה למנוע המשך אכילה. ללפטין תפקידים חשובים רבים הנוגעים לחילוף החומרים, כולל השפעה על צריכת מזון, איזון אנרגטי וכן על תפקוד קוגניטיבי ותפקוד מערכת החיסון. עם זאת, התפקיד העיקרי של לפטין הוא וויסות ארוך טווח של מאזן האנרגיה.
3 . גרלין
הגרלין מכונה "יהורמון הרעב"י. מופרש מהמעי ורמתו עולה כאשר רעבים ויורד אחרי האכילה. בנוסף לוויסות הרעב הגרלין אחראי גם על וויסות השימוש באנרגיה. מחקרים רבים מראים כי לסוגי מזון שונים ישנם השפעה שונה על הדרך שבה משוחרר הגרלין, וכיצד הוא מגיב בגופנו. במחקרים אחרים שנעשו סביב דפוסי השינה, אנשים שלא ישנו מספיק שעות, היו עם תיאבון גדול יותר. שינה מועטה נמצאה כמשבשת את הורמוני הרעב והשובע ויכולה לגרום לתיאבון מופרז. זה נכון עוד יותר כאשר מדובר ברמות גבוהות יותר של גרלין (ההורמון שמעורר תיאבון) ורמות נמוכות של לפטין (ההורמון שמדכא תיאבון). מחקר הראה שתזונה דלה בפחמימות יכולה להוביל להפחתה בצריכת הקלוריות. מתוך זה יש גם ראיות, כי דיאטה דלת פחמימות יכולה להיות בעלת השפעה מועילה על וויסות התיאבון.
מחקר שאנו בצענו נועד לחקור את ההשפעה של תזונה דלת קלוריות עם פחמימות הנאכלות בעיקר בארוחת הערב על פרמטרים אנתרופומטרים, רעב/שובע, ביוכימיים ודלקתיים. כמו כן הוערכה ההשפעה של הפרשה הורמונליות.
שבעים ושמונה שוטרים בעלי BMI 30 השתתפו במחקר, כאשר חולקו באופן אקראי לקבוצות לשט ניטוי (פחמימות הנאכלות בעיקר בארוחת הערב) בימים 0, 7, 180-190 נלקחו דגימות דם וציונים של' הרגשת רעב.
מדידות אנתרופומטריות נאספו לאורך כל המחקר. נצפו ירידה במשקל, היקף הבטן והפחתת מסת השומן בתזונה הניסיונית בהשוואה לבקרות.
ציוני הרעב הראו שיפורים. ערכים נמוכים יותר ברמת הגלוקוז בצום, ריכוזי אינסולין יומיים ממוצעים, רמת כולסטרול, כולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות נמוכה (LDL), ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה (HDL) כולסטרול (הכולסטרול הטוב), חלבון (C-reactive peptide (CRP אינדיקטורי לדלקת), נצפו בהשוואה לבקרות. הדיאטה הניסיונית שינתה את ריכוזי הלפטין והאדיפונקטין (אדיפונקטין, מיוצר אך ורק מתנאי שומן מווסת מאזן אנרגיה ורגישות לאינסולין) היומיים בהשוואה לאלה שנצפו בתחילת המחקר ולתזונה מבוקרת.
נראה כי למניפולציה תזונתית פשוטה של חלוקת הפחמימות יש יתרונות נוספים בהשוואה לתזונה מקובלת לירידה במשקל אצל אנשים הסובלים מהשמנת יתר. זה עשוי להועיל גם לאנשים הסובלים מתנגדות לאינסולין והתסמונת המטבולית.
מחקר נוסף נדרש כדי לאשר ולהבהיר את המנגנונים שבאמצעותם גישה זו של דיאטה פשוטה יחסית, מובילה להרגשת שובע, מובילה לתוצאות אנתרופומטריות טובות יותר ומשיגה תגובה מטבולית משופרת, בהשוואה לגישה תזונתית מקובלת יותר.