מאת: פרופ' זכריה מדר האוניברסיטה העברית
על מנת לשמור על בריאות הגוף דרושים לא רק תזונה נכונה ומאוזנת אלא אורח חיים בריא שעיקרו מתבטא בהתנהגות אכילה והרגלי אכילה. על כך אומר הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יא) על אדם המקל ראש בבריאותו "לא יהא נחשב אלא לשוטה גמור."
"השתדל למעט בחוש הטעם, שתיקח די מזונך מן המאכל והמשתה, ותפרוש ממה שהוא יותר מזה. והתחבולה לענין הזה, שתמעיט בדברים הנאכלים עם הפת, ותסמוך על לפתן אחד בעוד שתוכל, ויהיה די במעט ממנו כפי שתוכל, והתכוין בו כדי שתוכל לאכול את הלחם, ולא להתענג עליו. והרגל עצמך בחלק מהזמנים לאכול את הלחם ללא תוספת, כדי להנהיג טבעך בכך, עד שיקל עליך הדבר בעת הימנעו. ואם תוכל לעזוב את מיני הלפתן שיש לך טורח להשיגם, ולסמוך על הדברים שתוכל להשיג בקלות, עשה זאת. אם מנהגך לאכול פעמיים ביום, שים את אכילתך שביום קלה יותר מאכילתך בלילה, כדי שתהיה תנועת אבריך קלה ביום, ויקלו עליך עניני תורתך ועולמך. ואח"כ תתנהג בתענית – אם יהיה גופך חזק וראוי לכך – אפילו יום אחד בשבוע. וכל אשר תוכל להטביע נפשך, שלא להרגיש על ענין המאכל והמשתה, כדי לייסרה, עשה. ושים כוונתך באכילה לרפואה יותר מלמזון, אבל משתך יהיה מים, אלא אם תהיה כוונתך בשתית היין לתועלת גופך או להעביר דאגה מלבך, כמו שנאמר 'תנו שכר לאובד ויין למרי נפש'. אמנם עליך להזהר מלהרבות בשתיית היין, ומשתייתו בחברת בני אדם, כי הוא המדווה הגדול לתורה ולעולם, וכבר נאמר עליו 'לץ היין הומה שכר', ועוד נאמר בעניני מאכל ומשתה "אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו כי סובא וזולל יוורש…
רבותינו הראשונים כתבו כי המושך ידו באמצע סעודתו ממאכל כלשהו, בעוד שהוא מתאווה מאוד לאוכלו, הרי זה נחשב כסיגוף, (וה' יתברך) שמכפר את עוונותיו. והנוהג כן בכל סעודה, הריהו מתמיד בזכירת השי"ת [השם יתברך] יותר ממי שצם פעם בשבוע, שהרי הוא מרשן את תאוותו לכבוד השי"ת בכל סעודה, וה'מגיד', שנשלח אל מרן ה'בית יוסף' מן השמים, אמר לו, שהנוהג כן נחשב כמקריב קרבן, ושולחנו נחשב כמזבח שעליו הוא זובח את היצר הרע. וכפי שהבאנו בעבר, הגר"א באגרתו המפורסמת מפליג במעלת ריסון התאוות. עד יום מותו צריך האדם להתיישר, ולא בתעניתים וסינופים, רק ברסן פיו ותאוותיו, וזהו התשובה, וזה כל פרי העולם הבא, וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם ובזה יכופר לו כל עוון, וניצול משאול תחתית."
(שער הפרישות / פרק חמישי- חובת הלבבות)
במהלך פרקי הבאים יובאו התייחסויות שונות עכשוויות במציאות של היום לקטע הזה שהובא מחובת הלבבות.
הרמביין שהיה גם רופא מייחס חלק חשוב לשמירת הבריאות גם לתזונה נכונה.
את הכללים לכך פרסם הרמביין בצורה פיוטית אזהרות כלליות לשמירת הבריאות במשך חודשי השנה.
אגרת הרמב"ן על הבריאות
ניסן – הישמר מאד ותהנה מיגיע כף, ותנצל מחרון ואף.
אייר – מאכלים חרובים השלך, ורחיצת מים יכלכלך,וראש אל תאכל מבהמה, מפני עשב אף וחימה
סיון – שתה יין חי אליבא ריקנא, ומאכלים דקים תקנה,ולטייל רגליך תצעד, וקרסולך לא ימעד.
תמוז – מן המשגל תונדר, ושלשול יהא נעדר,ואכול בוסר כשורה, ומים תשתה במשורה.
אב – אל תאכל כרוב, ואבטיחים לא לרוב, ושתה יין חזק, ויצילך גואלך חזק.
אלול – כל גופך בחמין רחץ, ומחום השמש נחץ ,לאשר אהלו שם נטה, שלהי דקייטא קשה מדקייטא.
תשרי – אכול כל מה שתרצה, ודבש משלשל הוא נרצה,ואל תשתה יין מגיתה, פן תמות בלא עתה.
חשוון – אכול מאכלים קרים, וחלב עז כשרים,ומורא לא יעלה על ראש ויין חדש דרוש תדרוש.
כסליו – גופך אל יבא במים, ואל תלך חוצה פעמים,רק אחר חצות, ואין שכול בחוצות.
טבת – אכול כרוב קלח, ובצלים צלויים במלח,ופירות צלויים אחר אכילה, ואל תלך חוצה בלילה.
שבט – מאכלים דקים אכול, ומיני מלוחים אל תאכל, וראשך אל תרחץ, ואור הלילה מחץ.
אדר – מאכלים כדבש עריבין, גילוח הראש בל תבין,ופירות שדה מאכלים חיים תרחק, ותפוחים צלויים בדוחק.
כבר מתוכן "המלצות של הרמב"ן" יש שהן ישימות כיום ומבוססות מדעיות, ויש שהן בסתירה להמלצות התזונתיות ולאורח חיים בריא שאותו אנו ממליצים כיום לאמץ. הדברים יתבהרו במאמרים הבאים.
על חשיבות התזונה הנכונה נכתב בגמרא: "מרובים המתים מאכילה גסה ממתי רעבון" (שבת לג.).