מאת: פרופ' זכריה מדר האוניברסיטה העברית
"…אמרו הרופאים כי המאכל שהאדם רגיל בו אינו מזיק לו, ואפילו הוא מאכל רע, כי ההרגל נעשה טבע, ובלבד שלא ימלא בו כרסו". קיצור שלחן ערוך בסימן לייב סעיף ח'.
לעומת זאת, בלשון המשנה קיבלה המילה "בריא" משמעות הפוכה מ"חולה", כמו שעולה בבירור מהביטוי הבא: (מקואות,פרק .)חד
רבי יוסי אומר, בחולה ובזקן טמא; בילד ובבריא – טהור וזו המשמעות שאנחנו מייחסים למילה גם היום. בתקופת התלמוד השתמשו בה לתאר לא רק בריאות של בני אדם אלא גם של בעלי חיים.
אומר המאירי "מטוב הנהגת מלאכת הרפואה שכל זמן שיוכל הרופא לרפא בדברים מזוניים לא ישתדל לרפאו בדברים רפואיים. (המאירי בהקדמתו לפירוש התלמוד).
הרב שמשון רפאל הירש: שמור נפשך מאד ושים לבך לכלכל כהוגן את גופך, למען יישאר לך תמיד כלי מחזיק ברכה לשרתך בהיותו בריא וחזק לפעולת חייך, חדל לך מכל דבר אשר יוכל להזיק לגופך ולהרוס את בריאותו, אף קח לך והשתמש בסדר חייך עם הדברים שהמה יוסיפו לתת לגוף כח, בריאות
אומץ וחיל.
הפיסקה המובאת להלן מתארת מזונות שונים הנכנסים לקטגוריה של בריא. רובה של הפיסקה מקבלת התיחסות בספר הזה במקומות שונים. הקורא את כל הספר מוצא התיחסות כמעט לכל מזון שהוזכר ואין זה אומר שהמציאות המדעית מסכימה לכל אמירה שבפיסקה זו.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲפִילּוּ אָכַל שֶׁלֶק כּוּ' וּמִי אִיכָא מִידֵי דְהָוָה שֶׁלֶק מְזוֹנֵי (ברכות
מד.). [רבי עקיבא אומר אפילו אכל ירק מבושל בלבד והוא מזונו שסומך עליו. שואלת הגמרא וכי יש מציאות כזו, שירק הוא מזונו?].
אָמַר רַב אָשֵׁי בְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב שָׁנוּ… תָּנוּ רַבָּנַן טְחוֹל יָפֶה לַשִׁינַיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם, בְּרֵישִׁין קְשִׁין לַשִׁינַיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם, כָּל יֶרֶק חַי מוֹרִיק נוטל את צבע הפנים וְכָל קָטָן מַקְטִין (כאשר אוכלים כשהוא קטן מעכב את הגדילה) וְכָל נֶפֶשׁ מַשִׁיב אֶת הַנָּפֶשׁ וְכָל קָרוֹב לַנֶפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ. כְּרוּב לְמָזוֹן וּתְרָדִין לַרְפוּאָה, אוֹי לוֹ לַבַּיִת שֶׁהַלֶפֶת עוֹבֶרֶת בְּתוֹכוֹ. אָמַר מָר טְחוֹל יָפֶה לַשִׁינַיִם וְקָשֶׁה לִבְנֵי מֵעַיִם, מַאי תַּקַנְתֵיהּ נִלְעֲלֵיהּ וְנִשְׁדְיַיה [ללעוס ולפלוט], כְּרֵישִׁין קְשִׁין לַשִׁינַיִם וְיָפִין לִבְנֵי מֵעַיִם, מַאי תַּקַנְתֵּיהּ לִשְׁלְקִינְהוּ וְנִבְלְעִינְהוּ [ומה תקנתו – שישלוק אותו ויאכלהו], כָּל יָרָק חַי מוֹרִיק. (ברכות מד :).
אָמַר רַבִּי יִצְחָק בִּסְעוּדָה רָאשׁוֹנָה שֶׁל אַחַר הַקָּזֶה וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל הָאוֹכֵל יִרַק קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אָסוּר לְסַפֵר הֵימֶנּוּ, מַאי טַעְמָא מִשּׁוּם רֵיחָא [מפני הריח] וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָסוּר לְאָדָם שֶׁיֹּאכַל יֶרֶק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אַמֵימָר וּמְר זוּטְרָא וְרַב אָשִׁי הֲווֹ יָתְבִי אַיְיתוֹ קַמַּיְיהוּ [היו יושבים והביאו לפניהם] יָרָק חַי קוֹדֶם אַרְבַּע שָׁעוֹת אַמֵימָר וְרַב אָשִׁי אֲכוֹל וּמָר זוּטְרָא לָא אֲכַל אֲמַרוּ לֵיהּ מַאי דַעְתִּיךְ וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל הָאוֹכֵל יָרָק קוֹדֶם אַרְבַּע שֶׁעוֹת אָסוּר לְסַפֵּר הֵימֶנּוּ מִשּׁוּם רֵיתָא וְהָא אֲנַן דְקָא אָכְלִינַן וְקָא מִשְׁתָּעֵית בַּהֲדַן… [הרי אנחנו אכלנו
ואתה מדבר אתנו]. (ברכות מד :).
כָּל קָטָן מַקְטִין אָמַר רַב חִסְדָא אֲפִילּוּ גַדְיָא בַּר זוּזָא וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְלֵית בֵּיהּ רִבְעָא אֲבָל אִית בַּבֵּיהּ רִבְעָא לֵית לָן בָּהּ כָּל נֶפֶשׁ מֵשִׁיב נֶפֶשׁ.
נאמר רב חסדא אפילו גדי שמן וטוב שנמכר בזוז. לא אמרו זאת אלא בבהמה שטרם הגיעה לרבע גדולו. אבל אם כבר הגיע לכך אין בזה כל נזק].
אָמַר רַב פָּפָא אֲפִילּוּ גִילְדָּנֵי דְבֵי גִילֵי [הדברים נכונים גם לדגים גלדני שהם קטנים] כָל הַקָּרוֹב לַנֶּפֶשׁ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב עוּנְקָא אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָעֵיהּ כִּי מַיְיתֵית לִי אוּמְצָא דְּבִשְׂרָא טְרַח וְאַיִיתִי לִי מֵהֵיכָא דִּמְקָרַב לְבֵי בָרוּךְ. (ברכות מד :).
נאמר לו רבא למשרתו כשאתה מביא לי נתח בשר מבית המטבחיים, תטריח את עצמך כלומר תדקדק להביא מהמקום הקרוב לצואר].
כְרוּב לְמָזוֹן וּתְרָדִין לִרְפוּאָה כְּרוּב לְמָזוֹן אִין וְלִרְפוּאָה לָא וְהָא תַּנְיָא שִׁשָׁה דְבָרִים מְרַפְאִין אֶת הַחוֹלֶה מַחָלְיוֹ וּרְפוּאָתָן רְפוּאָה וְאֵלּוּ הֵן כְּרוּב וּתְרָדִין וּמִי סִיסִין דְבַשׁ וְקֵיבָה וְהֶרֶת וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד. (ברכות מד :).